<h1>תורת הבית הארוך לרשב"א בית ראשון שער שני</h1>
<h2>דף לז:</h2>
כמה שיעור פגימת הסכין, גרסינן בפרק קמא דשחיטת חולין אמר רב חנא בר קטינא אמר ר' שמעון בן לקיש שלש פגימות הן פגימת עצם בפסח, פגימת אזן בבכור, פגימת מום בקדשים. ורב חסדא אמר אף פגימת סכין. ואידך בקדשים קא מיירי בחולין לא קמיירי, כלומר ריש לקיש למה לא מנה פגימת סכין, משום דלא מיירי בחולין אלא בפגימות הקדשים. וכולן פגימתן כפגימת המזבח. וכמה פגימת המזבח, כדי שתחגור בה צפורן. יש מי שאומר דהלכה כרב חסדא דמני סכין בהני פגימות דפגימתן כפגימת המזבח. ותדע לך דהכין הילכתא, מדקא מתמה תלמודא אריש לקיש מאי טעמא לא מני איהו נמי פגימת סכין בהדי הנך דפגימתן כפגימת המזבח, דאלמא פשיטא להו דהילכתא כרב חסדא, ואהדרינן דריש לקיש משום דלא מיירי בחולין לא מני לה, הא לאו הכין הוה מני לה, אלמא כולהו כרב חסדא סבירא להו. ואין זה מחוור, דהא בעא מיניה רב אחא בריה דרב אדא מרב אשי דמיא לסאסא מאי, ודמיא לסאסא אינה חוגרת ציפורן, ואפילו חוט השערה אינה חוגרת, ואי פשיטא להו דפגימת סכין כפגימת המזבח, מאי קא מיבעיא ליה דמיא לסאסא. ורב אשי נמי דאהדר ליה מאן יהיב לן מבישריה ואכלינן, דעדיף מינה הוה ליה למימר, ולימא ליה הא אמר רב חסדא פגימת סכין כפגימת המזבח, והויא דמיא לסאסא וטפי מינה בכלל היתר זה. ועוד דהא אמרינן במערבא בדקי לה בשמשא, בנהרדעא בדקי לה במיא, רב אדא בר יעקב בדיק להו בחוט השערה, רב ששת בדיק לה בריש לישניה, וכל הני ודאי לכאורה לית להו כרב חסדא, דאם איתא אמאי בדקי לה הכין, והא אפילו הכין אם לא אגרה צפורן כשירה. אלא ודאי כולהו דלא כרב חסדא נינהו. והא דאקשי אדריש לקיש אמאי לא מני איהו נמי פגימת סכין כדמני לה רב חסדא בהדי הנך, הכי קאמר כיון דאיהו מכניף כולהו פגימות, אמאי לא מני נמי פגימת סכין, ואי משום דסבירא ליה דפגימת סכין אין שיעורה כשיעורא דהנך, לימא ארבע פגימות הן וכולן פגימתן כפגימת המזבח ופגימת סכין בכל שהו. והילכך קיימא לן דפגימת סכין בכל שהו. וכן נראית דעת הרב אלפסי ז"ל. ומיהו לאו דוקא כל שהו, דהא אוגרת קרינן לה, ואוגרת כשמה שאוגרת שום דבר, ואפילו חוט השערה. אבל בשאינה אוגרת שום דבר כשירה, והיינו דמיא לסאסא.
